להלן סכמה של מערכת הזכרון:

משמעות הסכימה היא זו.
האותות
d0
עד
dm-1
הם אותות הנתונים.
כלומר מילה במערכת זיכרון זו היא ברוחב m ביטים.
האותות
a0
עד
an-1
הם אותות הכתובת.
לכל מילה יש כתובת.
כלומר
סך-הכל בזכרון יש עד
2n
מילים שכל אחת ברוחב
m ביטים.
יש לשים במבואות
a0
עד
an-1
את כתובת המילה ולדרוך את המבוא R:

בתגובה מערכת זכרון תוציא על קוי הנתונים את המילה המתאימה:

יש לשים במבואות
a0
עד
an-1
את כתובת המילה,
יש לשים במבואות הנתונים את התוכן הרלוונטי,
ואז יש לדרוך את אותות הכתיבה הרלונטיים:

יש אות קריאה אחד ואפשרות לכמה אותות כתיבה.
אם יש אות כתיבה אחד אזי המערכת מאפשרת לכתוב לזיכרון רק מילים.
לפעמים (למעשה בדרך-כלל) מערכת הזכרון רוצה לאפשר עדכון
לחלקי מילה.
אז לכל חלק יהיה אות כתיבה עצמאי.
לדוגמא. אם יש מערכת בה יש 32 קווי נתונים. ואנו רוצים לאפשר עדכון של כל אחד מהבתים בנפרד אזי יהיו לנו אותות כתיבה w0 עד W3.
כדוגמא ראשונה ניקח מערכת שמאפשר זכרון של עד
1MB
כאשר יש לנו 8 מבואות נתונים.
במערכת כזה נצטרך
1M
כתובות
כשבכל כתובת יהיו 8 ביטים.
נאמר שמערכת כזו מאורגנת
1M × 8.

נניח שאנחנו רוצים לתמוך בעד
1MB
זיכרון אבל מעוניינים (מטעמי ביצועים, כפי שנראה בהמשך)
שהזיכרון יחזיר 16 ביטים בכל קריאה.
אזי מבנה הזכרון יהיה
512K × 16.
כלומר נצטרך 19 קווי כתובת ו-16 קווי נתונים.
אם נשאר אם אות W אחד,
אזי נוכל לכתוב לזכרון כל פעם 16 ביטים בבת אחת בלבד.
אם נרצה לתמוך בכך שאפשר יהיה לכתוב לכל בית בנפרד אזי נצטרך
2 אותות כתיבה.

סביר לקבוע ש-W0
יאמר שיש לעדכן על-ידי
d0
עד
d7,
ו-W1
יעדכן על-ידי
d8
עד
d15.
ננסה עוד מספר דוגמאות, אבל בלי שירטוטים הפעם. בכולן נאפשר עדכון ברמת הבית הבודד.
מבנה הזכרון יהיה 4G × 8. נצטרך 32 קוי כתובת, 8 קווי נתונים, וקו W אחד.
מבנה הזכרון יהיה 2G × 16. נצטרך 31 קוי כתובת, 16 קווי נתונים, ושני קווי W.
מבנה הזכרון יהיה 1G × 32. נצטרך 30 קוי כתובת, 32 קווי נתונים, וארבעה קווי W.
מבנה הזכרון יהיה 8G × 64. נצטרך 33 קוי כתובת, 64 קווי נתונים, ושמונה קווי W.
מבנה הזכרון יהיה 16G × 128. נצטרך 34 קוי כתובת, 128 קווי נתונים, ו-16 קווי W.